היום אנחנו שומעים את המונח הזה בכל מקום.

בכל כך הרבה קונוטציות שונות.

לעיתים מרגיש שזה פשוט שם כללי להמון דברים בעולם הנגרות והעץ.

ואם לומר את האמת, זה לפעמים יכול ממש לבלבל.

לעיתים הכוונה יכולה להיות פשוט למשטח עץ כמו של שולחן, אי למטבח, פלטה עליונה לשידה ועוד.

פעם אחרת הכוונה יכולה להיות פשוט שם כולל לקרשי חיתוך או הגשה למיניהם.

יש אפילו חומר גלם שמגיע בפלטות שמודבקות בצורה מסויימת שנדבק לו השם פלטת בוצ'ר.

האם כל אלו הם אכן בוצ'ר? לא בהכרח.

חשוב לציין שהמונח בוצ'ר כבר נטמע היטב בסלנג של בעלי המקצוע, החובבים, והלקוחות בהקשר לכל הדוגמאות שנכתבו לעיל ויותר.

אבל אם לומר את האמת, כל עוד מובנת הכוונה, זה ממש בסדר.

עכשיו בואו נדבר על מה זה באמת, ובפשטות.

בוצ'ר כמובן היא מילה באנגלית – BUTCHER שפירושה – קצב.

במקור הגיעה מלטינית של ימי הביניים ואפילו הולכת אחורה יותר, ומשמעותה בגדול הוא "שוחט עיזים".

לקצב יש בלוק גדול מעץ בדרך כלל, שעליו היה חותך את הבשרים.

מכאן – בוצ'ר בלוק.

מפה לשם, מבלי להיכנס להיסטוריה יותר מדי, הקצבים היו נוהגים להשתמש בגוש גדול ומסיבי מעץ, לעיתים מודבק מהרבה חתיכות ולעיתים מחתיכה אחת, שבשני המקרים סיבי העץ פונים כלפי מעלה.

למה הכוונה? נכון כשמסתכלים על גזע פרוס רואים את טבעות השנה? או שמביטים בצד של שולחן בוא נאמר, גם רואים אותן מבצבצות?

זה נקרא בעברית – גדע. או באנגלית- END GRAIN שהמשמעות היא קצה הסיבים של העץ.

חלק מהסיבות לכך הן:

• הדבקה חזקה יותר כאשר מדובר בלוח שמודבק מחתיכות רבות, שבעצם תורמת לעמידות גדולה יותר לאורך זמן.
• קצה הסיבים של עץ בדרך כלל הוא איזור אוורירי יותר שבנוי מסיבים עומדים. מה שגורם לסכין להיכנס בין הסיבים במקום לחתוך אותם. יש לזה שתי מעלות- אחת, הלוח פחות נשרט מפני שהסיבים מפנים מקום ללהב ולאחר מכן חוזרים למקומם. שתיים, להב הסכין נשאר חד לזמן רב יותר מהסיבה הפשוטה שיש לו פחות חיכוך.

בטוח יש עוד שלל סיבות והסברים, אך זה מספיק להבנה הבסיסית.

בחנות האתר, קיימות מספר קטגוריות מוצרים כמו בוצ'ר בשילוב אפוקסי בוצ'ר עץ טבעי שהם לא בוצ'רים על פי ההסבר שקראתם, אלא לוחות עץ לחיתוך ולהגשה שקיבלו את השם בהשאלה.

ישנה גם קטגוריה של הבוצ'ר הקלאסי – בוצ'ר בלוק ENDGRAIN – שהוא כמובן, הבוצ'ר האמיתי, אם אפשר לקרוא לזה כך.

תודה רבה